מדיאה (2018) - אוריפידס/שלמה פלסנר
אנסמבל כאן
מחזה: אוריפידס | תרגום: אהרן שבתאי | עיבוד ובימוי: שלמה פלסנר | טקסטים נוספים: עידו בורנשטיין
משחק: אודליה סגל וניסו כאביה
מוסיקה: קובי ויטמן | במה ותאורה: איריס מועלם | וידאו: איריס מועלם ונמרוד צין | עיצוב תלבושות: דינה קונסון
הפקת וידאו: נמרוד צין | ע.במאי: יסמין שטיינמץ | הפקה: שני קינסטלר | צילומים: אורי רובינשטיין, נילי ממן, דן בן ארי
רק שלוש סצינות מוקדשות במחזה של אוריפידס למפגש בין מדיאה ובעלה יאסון. העיבוד הנוכחי מתמקד בסצינות אלה כאשר ביניהן מולחן סיפור העלילה כשירת רוק. דיאלוג נוסף, חיצוני למחזה, מציג את שיגרת חייהם של זוג אחד היום ובוחן עד כמה התרחק רעיון הזוגיות המודרנית מהמיתולוגיה שעיצבה אותו.
בעיבוד למדיאה התמקדנו במיגדר כמלבה את מאבק האימים בין המינים. גם יאסון וגם מדיאה הם קורבנות של עולם פטריאכלי. מדיאה מתנגדת למה שמזהה אותה כאישה, הרחם שלה, ורוצחת את ילדיה. היא גם מתעקשת שיאסון ינטוש את שפת ההגיון הקר. רק אחרי ש”הפכה אותו לאישה”, רק אחרי שהביאה אותו להכיר באחריות שלו לרצח ובאובדן המשותף, היא משחררת אותו.
על הבמה שני שחקנים ושתי מצלמות המתעדות אותם בזמן אמת. תוכנה מיוחדת מקרינה אותם כקליידוסקופ. זהו דימוי חי, סוגסטיבי, המפרק גוף ופנים, מרכיב אותם מחדש ומעלה את המשאלה לחיבור אחר, חדש, בין גברים לנשים.